שמי אגי (אגנס), ילידת הונגריה. כילדה שגדלה במדינה תחת שלטון קומוניסטי חונכתי לספורט כדרך חיים. כבר בגיל 3 רשמו אותי לחוג התעמלות, בכיתה א' לחוג בלט, שממנו ברחתי ברגע שיכולתי לחוג טניס שולחן, שאיתו המשכתי ואף התחרתי עד גיל 16. במהלך שירותי הצבאי כלוחמת בגדוד הקרקל הייתי חייבת להמשיך לשמור על כושר גופני תקין על מנת לעמוד במשימות ואף ייצגתי את הגדוד באליפות צה"ל. כל חיי עסקתי בספורט אבל דווקא אי שם בפרו בטרק הוואיוואש, בטיול של אחרי הצבא, הבנתי שאני צריכה להמשיך וללכת עם האמת שלי וללמוד מה שמעניין אותי- חינוך גופני. כשחזרתי לארץ נרשמתי ללימודי תואר ראשון בחינוך גופני- במכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט, ללא שום התלבטות לגבי ההתמחות שאני רוצה- הגיל המבוגר.

בסמסטר האחרון לתואר, כשכבר עבדתי במקצוע- במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא, שאלתי את עצמי מה עכשיו? את הולכת רק לעבוד או שאני ממשיכה ללמוד ולהתפתח במקביל? וכמו שאמרתי לעצמי בטרק אי שם בפרו- "תלכי עם האמת שלך עד הסוף", ואכן נרשמתי לתואר שני בגרונטולוגיה- מדעי הזקנה באוניברסיטת חיפה. ובכך באופן סופי הצלחתי להפוך את שתי האהבות שלי למקצוע שלי!

בסוף שנת 2020 הגשמתי חלום נוסף – הקמתי סטודיו אינטימי בבית שלי. סטודיו שבנוי בהתאם לצרכיהם ויכולתם של אנשים מבוגרים.

אני מאמינה כי בכל גיל אפשר וצריך לבצע פעילות גופנית, כמובן בהתייחס לבעיות הרפואיות, מגבלות וברצונותיו של המתאמן. המטרה שלי היא שמתאמן יתאמן כי הוא מרגיש שזה עוזר לו בחיי היום ולא כי אמרו לו שהוא "חייב". שיטת האימון שלי משלבת מגוון סגנונות ושמה דגש על שיפור התפקוד היום יומי- שיפור שיווי משקל, שיפור יציבה, טווחי תנועה, כוח, קואורדינציה.

חשוב לי להתייחס אל המתאמנים שלי כמו שהייתי רוצה שיתייחסו אל סבא וסבתא שלי, היום אני מבינה שאני מחוברת אל האוכלוסייה הזאת כי זה משהו שאף פעם לא היה לי, לצערי הסבים שלי כבר היו מבוגרים ולא באמת זכיתי לבלות בחברתם.